ברבותינו הראשונים קיימות שלש דעות בנוגע למספר חוטי הלבן ומספר חוטי התכלת בכל כנף:
שיטת הרמב"ם
דעת הרמב”ם (הל’ ציצית פ”א הל’ ו’): חצי חוט הוא תכלת והשאר לבן - לאחר קיפול החוטים בכנף, חוט אחד מתוך שמונת החוטים הוא תכלת.
הרמב”ם מפרש את המילה פתיל בלשון הפסוק “ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת” במובן 'מתפתל סביב', כלומר שהחוט נכרך ומתפתל סביב ל”ציצית הכנף”, שהם חוטי הלבן. מכאן, שרק החלק הנכרך סביב צריך להיות תכלת ולכן שיעור התכלת בציצית הוא רק אותו חלק בחוט שעמו כורכים את הלבן.
שיטת הראב"ד
דעת הראב”ד (בהשגות, שם) והערוך (ערך תכלת): חוט אחד שלם הוא תכלת ושלושת החוטים הנותרים הם לבנים - לאחר קיפול החוטים בכנף, שניים מתוך שמונת החוטים הם תכלת.
שיטתם מיוסדת על גרסתם בספרי (פרשת שלח קט”ו) וזה לשון הספרי: מכמה גדילים אתה עושה? אין פחות משלשה, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: שלשה של צמר ורביעית של תכלת, והלכה כבית שמאי.
ופירוש "פתיל תכלת" לפי דעה זו, "פתיל" כמו פתילה המיועדת להדלקה, שעשויה ממספר חוטים המתפתלים סביב עצמם.
שיטת התוספות
דעת התוספות (מנחות ל”ח. דב”ה בית שמאי) , דעת רש”י (שם, ד”ה התכלת) ועוד ראשונים: שני חוטים שלמים הם תכלת ושני החוטים הנותרים הם לבנים - לאחר קיפול החוטים בכנף, ארבעה חוטים הם תכלת מתוך שמונת החוטים.
דעות אלו סוברות כי הלבן והתכלת תפקידם שווה לכריכת הציצית וכלשון התוספות "סברא הוא שיהיו שווין" וכן גרסתם בספרי: "בית שמאי אומרים שניים של צמר ושניים של תכלת".
המנהג למעשה
המנהג הנפוץ ביותר הוא כשיטת הראב"ד, בהטלת חוט אחד שלם של תכלת. אחת מהסיבות לכך הינה משום שיש לצדד כי הנוהג כשיטת הראב"ד בחוט שלם של תכלת, הרי הוא יוצא ידי חובה אף לשיטת הרמב"ם.
מסקנה זו מבוססת על כך שבספרי שהובא לעיל, כתוב במפורש ששלשה מהחוטים הם של צמר (לבן) והרביעי של תכלת, מכאן שאין 'דין' שיהיו שלשה וחצי לבנים אלא די ששלשה יהיו לבנים וברביעי יהיה תכלת - חלקו או כולו. לפי הבנה זו, הרמב"ם רק ציין את המינימום הדרוש לתכלת בכדי שהכריכות יעשו ע"י התכלת, שהוא חצי חוט, אבל באמת אם כולו יהיה תכלת גם יצא ידי חובה.
אך ישנם רבים מבני עדות המזרח שנוהגים כשיטת הרמב"ם בהטלת חצי חוט, היות ואין הדבר מפורש בשולחן ערוך ועל כן לשיטתם מן הטוב לנהוג כשיטת הרמב"ם שהייתה הלכה כמותו בכל ארץ ישראל לפני השו"ע.
סיבה נוספת לכך היא, שבכתבי מהרח"ו מבואר כדעה זו ועל כן הנוהגים ע"פ דברי המקובלים נוהגים לפי שיטת הרמב"ם.
למעשה, רוב מוחלט מבני אשכנז נוהגים כשיטת הראב"ד, בני ספרד נוהגים חלקם כשיטת הרמב"ם וחלקם כשיטת הראב"ד ומעטים ממש מבני אשכנז (רובם בני חו"ל) נוהגים כשיטת התוספות.
בני תימן נוהגים ע"פ רוב כשיטת הרמב"ם ומטילים חצי חוט תכלת.
מעשה רב
רבנים שנהגו כשיטת הראב"ד - הרב משה שטרנבוך, הרב משה מרדכי קארפ, הרב משה שאול קליין, הרב דב קוק, הרב יורם סרי, הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, הרב שריה דבליצקי זצ"ל. רבנים שנהגו כשיטת הרמב"ם - הרב מאיר מאזוז, הרב חיים קלופט, הרב דב ליאור, הרב יעקב יוסף זצ"ל, הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל.
רבנים שנהגו כשיטת התוספות – הרב ישראל בלסקי זצ"ל.
