שיטתו של הרמב”ם לכרוך את כל החוליות בתכלת בלבד עם השארת רווח ביניהם – 7 חוליות או 13 חוליות (ללא קשרים כלל), למעט כריכה ראשונה בחוליה ראשונה וכריכה אחרונה בחוליה אחרונה שהן לבנות.
כיום ישנם הקושרים כשיטתו של הרמב”ם ובפרט בני תימן שנוהגים כהרמב”ם בכל דבר. אך ראוי לציין, כי המנהג הנפוץ אצל התימנים להוסיף קשר (כפול) בהתחלה ויש רבים בזמנינו שמוסיפים גם קשר אחד (כפול) בסוף.
מנגד, ישנם רבים שאמנם קושרים ע”פ שיטת הרמב”ם עם 13 חוליות-תכלת בלבד (מלבד כריכה ראשונה ואחרונה), אך משלבים עם החוליות חמישה קשרים, וכמנהג הגאונים ומנהג ישראל ברוב הקהילות.
המלצתנו לקושרים כשיטת הרמב”ם, לקשור 13 חוליות וכפי שסידרן ספר החינוך. לפי סדר זה, ישנן 13 חוליות של תכלת כנגד 13 רקיעים וכמאמר הגמרא.
לעומת זאת, בקשירה לפי סדר האריז”ל, נקבל 15 חלקים של תכלת, היות וחלק מהחוליות מופסקות באמצען בקשר.
אמנם הנוהגים לקשור לפי סדר האריז”ל סוברים שהקשר אינו נחשב הפסק בחוליה, אך היות ומבואר בראשונים שיש דין לעשות היכר בחוליות ובגמרא מפורש כי הציצית צריכה להיראות עם 13 חוליות כנגד הרקיעים מכאן שקשירה לפי סדר האריז”ל פוגמת לכאורה בהיכר החוליות ועל כן צריך לומר כי דרך הקשירה כהאריז”ל טובה רק כאשר אין תכלת ואין צורך בהיכר הרקיעים, אך בזמן שיש תכלת מן הטוב שלא לחלק את החוליות אלא לקשור כדרך שסידר ספר החינוך.
שיטת רב עמרם גאון, בעל העיטור, התוספות ועוד ראשונים וכך גם דעת הגאון מוילנא, שיש לכרוך חוליות לבנות וחוליות תכלת לסירוגין (חוליה=3 כריכות) כשהחוליה הראשונה והאחרונה לבנות.
סדר רב עמרם גאון: 13 חוליות לבן ותכלת לסירוגין (כיום הנוהגים לקשור כך, בדרך כלל מוסיפים קשר כפול בהתחלה וקשר כפול בסוף).
סדר התוספות: 7 חוליות לבן ותכלת לסירוגין בשילוב 5 קשרים – בין קשר ראשון לשני שתי חוליות, בין שני לשלישי שתי חוליות, בין שלישי לרביעי שתי חוליות ובין רביעי לחמישי חוליה אחת.
סדר הגר”א: הגאון מוילנא (יהל אור, פנחס רכז, א’), סידר את סדר הקשירה כך: 13 חוליות – לבן ותכלת לסירוגין בשילוב 5 קשרים, כאשר בין קשר ראשון לשני ארבע חוליות, בין שני לשלישי ארבע חוליות, בין שלישי לרביעי ארבע חוליות ובין רביעי לחמישי חוליה אחת לבנה.
סדר החינוך: יש הקושרים 13 חוליות לבן ותכלת לסירוגין בדומה לסדר הגאון מוילנא, אך מחלקים את החוליות בין הקשרים לפי החלוקה שסידר ספר החינוך (למרות ששיטת ספר החינוך עצמו שעיקר הכריכה בתכלת), כלומר בין קשר ראשון לשני שלוש חוליות, בין שני לשלישי שלוש חוליות, בין שלישי לרביעי שלוש חוליות ובין רביעי לחמישי ארבע חוליות.
לפי חלוקה זו, החוליות מפוזרות בין הקשרים בצורה שווה יותר ומרוויחים בכך את דעת הרא”ש שכתב שיש בכך נוי מצווה.
כיום חלק מבני אשכנז נוהגים לקשור כפי שסידר הגאון מוילנא וכך גם נוהגים בני הקהילה של הרב זילברמן וחלק נוהגים כסדר החינוך.
דעת הראב”ד וכן סידר בעל הנימוקי יוסף, שיש לכרוך כל חוליה בכריכות לבן ותכלת לסירוגין – 7 או 13 כריכות, כשהכריכה הראשונה והאחרונה בכל חוליה הן לבנות. הנוהגים היום לקשור כך, בדרך כלל נוהגים לכרוך 7,9,11,13 – כפי המנהג המוזכר בראשונים ושמובא גם בשולחן ערוך. כלומר בין קשר ראשון לשני 7 כריכות, בין שני לשלישי 9 כריכות, בין שלישי לרביעי 11 כריכות ובין רביעי לחמישי 13 כריכות.
היות ומדובר בשיטת קשירה המיוסדת על הבנה שונה לגמרי של דברי הגמרא מכפי שהבינו רוב ככל הראשונים, ישנם רק מעטים הנוהגים לקשור כך. כמו כן, הנוהגים לקשור בדרך זו, אינם נמנים על קהילות מסוימות אלא בדרך כלל החליטו על מנהגם לאחר שלמדו את הסוגיה.
