היעלמות התכלת

קיום מצוות תכלת פסק לפני כ- 1400 שנה, כשהסיבה העיקרית הינה גזירות שגזרו מלכים ושליטים במרוצת הדורות שהגבילו את המסחר בה ואסרו על מי שאינו נמנה על המעמדות הגבוהים להשתמש בה. כך, אט אט נסגרו בתי הצביעה ובמקביל השימוש בצבעים פשוטים יותר ממקור צמחי הלך והתרחב. כתוצאה מכך, התכלת נעשתה נדירה יותר, אומנות הצביעה נשכחה וזהות החלזון ששימש להפקת התכלת נשכחה אף היא, מה שהפך בשנות הגלות לאגדה וחידה מסתורית.

בכל השנים הללו, אף שהתכלת כבר לא הייתה מצויה, המשיך עם ישראל לקיים מצוות ציצית בחוטים לבנים בלבד, תוך כמיהה וצפייה להתגלות התכלת מחדש ולחידוש מצווה יקרה זו.

תהליך גילוי מקור התכלת

האדמו”ר מראדזין ודיונון הרוקחים

הראשון שטרח באופן מעשי לגילוי מקור התכלת, היה האדמו”ר גרשון חנוך ליינר מראדזין שחי לפני כ- 130 שנה. האדמו”ר כתב כמה ספרים בנושא ואף הכין צבע כחול מדיונון הרוקחים.
ברבות השנים התברר, כי הצבע של  האדמו”ר מופק למעשה בתהליך סינטטי הכולל התכה של הנוזל השחור (משלפוחית הדיונון), בחום של 900 מעלות יחד עם אשלגן וברזל. תהליך שהשתמשו בו כבר לפני מאות שנים לייצור צבע כחול לציירים ושניתן לייצרו באמצעות דם של כל בעל חיים המכיל בדמו חנקן.

גילוי חלזון התכלת וחידוש המצווה

בשנים הבאות, רבה של ארץ ישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג – מי שהיה לימים הרב הראשי לישראל עד פטירתו בשנת תשי”ט (1959), העמיק רבות בנושא והציע לראשונה את חלזון הארגמון קהה קוצים כמקור שממנו הפיקו את התכלת. חלזון זה הינו מין ממשפחת הארגמונים המוכרת כיום בשמה האנגלי בשם Murex (מורקס) או היווני בשם ΠΟΡΦυρεΣ (פורופורס) וידועה מאז ימי קדם כמשפחת חלזונות ששימשה לצביעה. כמו כן אנו מוצאים את הכינויים פורופורה/פורפינין במדרשי חז”ל לתיאור בגדי המלכות שלבש מרדכי ובגדי מלכות בכלל והפורפורה אף מוזכר בראשונים ובאחרונים כשם נרדף לתכלת או כשם החלזון ששימש לצביעתו.

לדאבונו של הרב הרצוג, הצבע שהוא הצליח להפיק מהארגמון היה צבע סגול בלבד – צבע המורכב מתערובת של צבע אדום וצבע כחול המצויים בבלוטת החלזון. כל ניסיונותיו להפיק צבע כחול טהור לא צלחו, וכך לא הגיעה הצעה זו לכדי צביעה מעשית במשך עשרות שנים.

בשנת תשמ”ח (1985) התפרסם מאמרם של החוקרים אוטו אלסנר ואהוד שפנייר, בו הראו כי הצבע האדום מתפרק בקלות כאשר תמיסת הצבע נחשפת לאור יום, כך שלאחר התפרקותו נותרת התמיסה עם צבע כחול בלבד. בשנת 1988 ובעקבות מאמר זה, הצליח הרב אליהו טבגר לצבוע צמר לציצית ע”י תכלת שהופקה מחלזון הארגמון קהה קוצים. הרב טבגר, זכה למעשה להיות היהודי הראשון שקיים את מצוות ציצית בשלמותה בשני חלקיה לבן ותכלת, מזה כ- 1400 שנה. בשנים הבאות, הוקם המפעל הראשון – ‘מפעל פתיל תכלת‘ שהחל לייצר פתילי תכלת באופן סדיר ולאחריו אף הוקמו שני מפעלים נוספים ‘ציצית תכלת‘ ו-‘תכלת חבורה’.

בעשרים שנה האחרונות, הולכת וגוברת המודעות לנושא התכלת ועל האפשרות להטיל תכלת בציצית, ואט אט חוזרת מצווה זו לתפארתה, בקיומה על ידי המוני בית ישראל בשלמות. כך ניתן למצוא רבנים ופוסקים רבים המטילים תכלת בציציותיהם ואף מורים כן לתלמידיהם.

לאור המודעות הגוברת לנושא התכלת, תלמידי חכמים רבים מכל החוגים החלו לעסוק בנושא. עיסוק זה הוליד את כתיבתם של חיבורים רבים הדנים הן בנוגע לאמיתות חלזון הארגמון כמקור לצביעת התכלת והן בנושאים הלכתיים הנוגעים למספר חוטי התכלת שנדרש להטיל, אופן הקשירה ונושאים הלכתיים רבים נוספים.