מהי תכלת?

תכלת הינו צמר הצבוע בצבען (פיגמנט) המופק מחלזון ימי, בגוון כחול הדומה לצבע הרקיע. התכלת נחשב בימי קדם ליקר ערך והיה אחד מהחומרים היקרים והמבוקשים ביותר, בכל אזור המזרח הקרוב והים התיכון. בשל יוקרת התכלת, אריגי תכלת שמשו ללבושם של אישים רמי מעלה כמו מלכים, שליטים, מצביאים וכהנים אשר הוו בכך סמל של עושר, יוקרה ומעמד. 

התכלת פיארה את המשכן, את בית המקדש הראשון והשני ואת בגדיו של הכהן הגדול וכך גם צוותה התורה לכל יהודי להטיל פתיל תכלת בציצית, כדי ליתן יקר וגדולה לבניו של מלך מלכי המלכים הקב”ה.

מצוות הטלת פתיל תכלת בציצית

נאמר בתורה: ויאמר ה’ אל משה לאמר;  דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת; והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה’ ועשיתם אתם; ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם; למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם;

(במדבר פרק טו פסוקים לז-מ)

בפסוקים אלו, נצטוו ישראל להטיל ציצית על ארבע כנפות הבגד ולתת בה פתיל תכלת.
רבינו הרמב”ם מונה את מצוות ציצית ותכלת כמצווה אחת המורכבת משני חלקים, החלק הלבן דהיינו הטלת פתילים לבנים על כנף הבגד, וחלק התכלת דהיינו הוספה של פתיל תכלת יחד עם הפתילים הלבנים. לעומתו, ספר החינוך מונה את מצוות ציצית ותכלת כשתי מצוות נפרדות.
דעת כל הראשונים לפסוק כדברי חכמים במשנה שאין התכלת מעכב את הלבן ואין הלבן מעכב את התכלת. לכן, מי שאינו מטיל תכלת בציצית, עדיין מקיים מצוות ציצית. אך יש לזכור כי הרוצה לקיים מצוות ציצית בשלמותה עליו להטיל גם פתיל תכלת.
על כך רבי שמעון בר יוחאי אומר (גמרא מנחות מג, ב), כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה“, הרי שמי שזריז ומקיים מצוות ציצית בשלמות הרי הוא זוכה לדרגה גבוהה מאוד המזכה אותו בראיית פני שכינה. וזאת היות שבמצוות ציצית ישנם שני חלקים, וישנה מעלה מיוחדת דווקא במצווה זו בקיומה בשלימות על שני חלקיה.

אופן קיום המצווה

נחלקו רבותינו הראשונים כמה פתילי לבן ופתילי תכלת יש להטיל בציצית, מחלוקת זו משפיעה גם על ביאור אופן קשירת התכלת.
להרחבה בנושא מספר פתילי התכלת ואופני הקשירה לפי השיטות השונות, המנהגים כיום והלכות נוספות הנוגעות למעשה ראה >>מדריך הלכתי<< באתר זה.